הספר "מגרסת הזהויות" מרענן כמה מן הדיונים הוותיקים ביותר בתרבות העברית המודרנית. הספר טווה לאריג אחד שאלות שזוכות בדרך כלל להתייחסות בנפרד, ומצייר תמונה מפתיעה בבהירותה של היהודי המודרני במדינת ישראל, ובמיוחד של זה הרואה באקדמיה את ביתו.
הספר מציב לעצמו מספר מטרות. הראשונה שבהן היא הבנת יחסי הכוחות והפוליטיקה הזהותית שיצרו את: "מדעי היהדות". לשם כך עורך פלד סקירה הסטורית רחבת היקף, המתחקה אחרי שורשיה של הדיסציפלינה החדשה מן המהפכה הפרוטסטנטית ועד הקמת האוניברסיטה העברית. לאחר מכן מתמודד פלד עם השאלה מה תפקידם של מדעי היהדות במשחק החברתי כיום, לאחר שיעדם הראשון, מתן לגיטימציה לתרבות ציונית-חילונית, הושג.
בדרכו אל המטרה עורך הספר מסלול מפתיע ועובר כמעט בכל אחד ואחד משדות השיח האקדמיים: אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, תיאולוגיה, מדע ופילוסופיה של המדע ועוד. בכל תחום, מביא המחבר לדיון זווית ראייה חדשה והתייחסות מקורית.
הן בתוכנו והן בסגנונו, מדובר בספר חריג. מצד אחד, הוא עמוס ידע ואינו קל לקריאה. מן הצד השני, הוא כתוב בהומור ולעיתים נוגע בכתיבה הספרותית, שאינה אופיינית לכתיבה האקדמית.

"מגרסת הזהויות", הוא ספר שנכתב כהרפתקת-חקר היסטורית, רעיונית וספרותית – בסגנון ייחודי שאינו נפרד מתוכנו. פרי מחקר אינטנסיבי בן 7 שנים, בנוי הספר כאודיסיאה מחקרית/בקורתית סביב תהליך התגבשותן של זהויות ישראליות מודרניות, כאשר במרכזו עומדת סקירת עומק של הרעיונות המכוננים את תרבות המערב כמדיום בו נתונה התרבות הישראלית.
תוך הקפדה יתרה להיצמד לכל כללי המחקר האקדמי, מלא הספר 'פריצות' מכוונות, הממחישות גם באמצעות המדיום את המסר המרכזי שלו: חשיפת מעמדה של הזהות האקדמית לא כמבנה 'שקוף' ו'אובייקטיבי', אלא כזהות מכוננת המבוססת על 'הזרה', זהות שיש לה אימפליקציות מרחיקות לכת עבור התרבות הישראלית.
שילוב רדיקלי זה בין 'המדיום' לבין ה'מסר', יפתיע את הקורא המורגל להפרדה הדיכוטומית בין כתיבה אקדמית לפרוזה, באשר הוא יפגוש כאן ספר שהטרמינולוגיה שלו והאפרט המדעי שלו מעידים עליו כאקדמי 'כבד' – ובו בעת הוא מלא 'יציאות' ספרותיות הסוחפות את הקורא לא למחקר יבש אלא להרפתקה תודעתית/זהותית משמעותית – חוויה המביאה את הקורא לבחון מחדש את הוודאויות המכוננות של חייו.
המהלך הכפול של הזרת ההזרה העצמה, של מבט כביכול אובייקטיבי על היומרה למבט אובייקטיבי – מתאפשר הודות לשעשוע אינטלקטואלי וספרותי שאינו מתיירא מהסובייקטיביות ומטייל בין הז'אנרים האקדמי/מדעי והאירוני/ספרותי במופגן כדי להדגיש את המלאכותיות המאולצת של ההפרדה בין התחומים, הפרדה הספוגה בתרבות בעומק כה רב שהיא מופיעה כמובן מאליו.
בסופו של דבר, עצם הטיפול שמטפל הספר ביסודות היותר עמוקים של הזהות הישראלית – מבטיח לקורא שלא יצא ממנו כמות שנכנס אליו. זהו ספר שלא רק ממצב לקורא מחדש את מה שהוא כבר יודע – אלא מעניק לו ידע טרנספורמטיבי אמיתי.